מלחמת יום כיפור

בערב חג השבועות תשל"ג יצא הרבי בקריאה לדאוג לכך שבחופשת הקיץ יקבל כל ילד יהודי חינוך תורני. הוא תבע, ביקש והתחנן לפעול עם ילדים בכל דרך אפשרית: בלימוד תורה, בנתינת צדקה, הוספה בקייטנות ובמחנות קיץ, ריכוזם ליד הכותל המערבי בימי הסליחות ובעשרת ימי תשובה, רישומם לחינוך על טהרת הקודש ועוד. כל זה כדי שיפעלו להשבית אויב ומתנקם כלשון הפסוק בתהילים פרק ח': "מפי עוללים ויונקים יסדת עוז...להשבית אויב ומתנקם". ערב ימי "בין המיצרים" פנה הרבי מה"מ במכתב לכל ילדי העולם וביקש להוסיף בתורה וצדקה בכדי להשבית גם את אותו אויב שהביאנו לבין המיצרים ועודו מתנקם בעמינו עד היום הזה. את הוראתו הדחופה ביום ח"י אלול לרכז ילדים בכותל המערבי לתורה תפילה וצדקה סיים במלים: "ועל ידי שיסיימו את השנה באופן כזה ישביתו אויב ומתנקם...ויבוטלו כל הענינים הבלתי רצויים...וכל הקטרוגים שיכולים להיות...וכמ"ש ולא אבה ה' אלוקיך לשמוע אל בלעם...שיזרקו את השטן מבית דין של מעלה...".
ביום ו' תשרי ערך הרבי מה"מ סיום על מסכת חלה והאריך אודות שייכותם של חלקים ממצרים ומסוריה לארץ ישראל... למחרת עמד שעות ארוכות וחילק מטבעות - לנתינת צדקה - לאלפי ילדים יהודים שהובאו לבית מדרשו לפי בקשתו.
האופוריה חגגה בארץ באותם ימים. הממשלה דאז התפארה בהפסקת אש ושקט בגבולות. המודיעין הודיע שבוע לפני פרוץ הקרבות על סבירות נמוכה למלחמה ושוב נוכחו כולם שהרבי הינו נביא הצופה למרחוק ומנהיג הדואג לכלל ישראל באמת.
לאיזה אויב ומתנקם היתה הכוונה הוברר לכל באותו יום כיפור תשל"ד מעבר לכל ספק. כשהרבי עצמו רואיין לאחר היום הראשון לקרבות, ע"י העיתונאי גרשון יעקובסון ונשאל לתוצאות המלחמה הפנה אותו הרבי למכתב כללי שכתב לפני יום כיפור ובו הסביר שתפילתה של חנה בספר שמואל א' כוללת את כל המלחמות שיהיו לעם ישראל עד לביאת המשיח ויסתיימו בנצחון ישראל ושהעיקר אצל יהודי מאז ומעולם זו האיכות, דרך התורה, שהיא המגבירה את האור ומגרשת את החושך. אז גם הבינו את סגנון ברכתו בערב יום כיפור: "יהי רצון שהאיכות של עם ישראל תנצח את אויבי ישראל"
בהתוועדות שמחת תורה הסביר הרבי שבמלחמה זו נותן לנו הקב"ה לטעום מטעמם של ימות המשיח שאז עתידה ירושלים להתפשט עד דמשק. הרבי דיבר במרירות רבה על שלא כבשו את דמשק. בעיצומן של ההקפות בשמחת תורה אמר הרבי לשגריר ישראל בארה"ב שאילו כבשו את דמשק היו שוברים את הסורים, כופים עליהם שלום, מחסלים את מזימות הרוסים נגד ישראל ומשחררים את השבויים כשהסיבה שלא עשו זאת היא אותה הסיבה שהניאה את ישראל לא לפתוח במלחמה (אילו פתחנו ראשונים במערכה היינו מנצחים תוך 42 שעות - אמר הרבי): הפחד מה יאמרו הגויים.
ואכן ראש הממשלה לא הסתירה זאת ואמרה ללא בושה בטלויזיה האמריקאית ואחריה גם שר הבטחון - שבכוונה לא פתחו במלחמה כדי להראות לעולם שלא אנחנו התוקפנים. כה מזעזע: אלפי קורבנות צעירים נפלו בשביל "להראות לעולם"...
(דרך אגב - אמר הרבי - גם האמריקאים היו שמחים לו כבשנו את דמשק וזה שהם לחצו עלינו זה רק "מס שפתיים" כנגד הרוסים - אבל מצידם הם היו מעוניינים בחיסול החזית הזאת, לכן הם השהו את החלטת הפסקת האש - כדי לתת לנו אפשרות לחסל את דמשק ואת קהיר! ואמנם - אחר כך פורסם בפירוש שזו היתה כוונתם). לצד דברי הבקורת שנאמרו בכאב רב עורר הרבי על הנס הגדול שאירע, נס גדול עוד יותר מנסי מלחמת ששת הימים. הסורים והמצרים לאחר שפרצו את הקוים הישראלים, כשבדרך הטבע לא היה דבר שמנע בעדם להגיע לתל אביב ולטבריה, נעצרו לפתע במקומם "והמתינו" עד שישראל גייסה את המילואים וארגנה את הטנקים שלה. הודות לכך נמנעה השמדתם של מליוני יהודים - נס עצום! ומי פעל כל זאת? ה"עוללים ויונקים" הם שהשביתו אויב ומתנקם!
על יהודים שאכלו ביום כיפור אף שלא ידעו שתפרוץ מלחמה פסק הרבי שהם נחשבים לצדיקים גמורים שכן בכוחה של אותה אכילה הגנו על ארץ הקודש.
"מלחמת יום הכיפורים", הוסיף הרבי, "באה להעמידנו על המשמר שלא נחזיר שטחים (מה היה קורה אילו חלילה לא היו אלו בידנו), ולשבור את האשליה שטופחה לאחר מלחמת ששת הימים כאילו כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. ראו בבירור שרק יד ה' עצרה הן את הסורים והן את המצרים לאחר תשעה ק"מ!
(מומלץ לכל אחד לקרוא את הספר: "שלום שלום ואין שלום" של הרב וולפא, שם מובאים הדברים בהרחבה).

ראה גם:
המודיעין השמיימי
סיפורו של אפרים מול, אחד משלושת ה"אבו זקן" במלחמת יום הכיפורים.