הרבי מלובביץ' ומלחמת ששת הימים

לפני ששת הימים, היתה פאניקה גולה בציבור. אנשים פחדו מהמלחמה שתפרוץ ומתוצאותיה. הרבי מלובביץ דיבר בבטחון על נצחון גדול ולא זו בלבד אלא התנבא ש"הכותל המערבי יהיה בקרוב בידינו". בפרוץ המלחמה, פנה בחור אמריקאי אל הרבי וסיפר שחתונתו נקבעה לעוד שבוע בארץ ישראל וכנראה שיאלץ לדחות את החתונה או לעשותה בארה"ב. תשובת הרבי הייתה שהחתונה תתקיים במועד שנקבע ובארץ ישראל וזה יהיה כבר לאחר המלחמה!
ערב המלחמה קרא הרבי מלובביץ' לבטוח בה' ובישר את הניצחון ובסיומה קרא לנצל את ההתעוררות המיוחדת לתשובה שלימה להבאת הגאולה.

ניבא וידע מה ניבא

כשבועיים לפני המלחמה, בתהלוכה הגדולה ['פאראד'] שנערכה בל"ג בעומר, מול 770, בהשתתפות קהל אלפים רב של ילדים ומבוגרים אמר הרבי:
יש עוד עניין ולימוד מיוחד בקשר למצב הנוכחי של אחינו ואחיותינו הנמצאים בארץ הקודש, ארץ ישראל. הם עומדים עתה במצב כזה שהקב"ה מגן עליהם ושולח להם ברכותיו וישועתו במידה מוגדלת כדי שייצאו - ואמנם ייצאו - ממצבם הנוכחי בהצלחה.
מוטלת עליכם (ועלינו) חובה וזכות מיוחדת לסייע להם - על ידי שתלמדו פסוק נוסף בתורה, תקיימו עוד מצווה ועוד מצווה מבלי להזניח שום הזדמנות בזה, וגם תעסקו במצוות "ואהבת לרעך כמוך", להשפיע על קרובים וידידים ובני המשפחה, שגם הם ינצלו את כל אפשרויותיהם להפיץ תורה ומצוותיה - הרי כפי שאמר רשב"י, דבר זה מציל את כל איש מישראל בכל מקום בו הוא נמצא מהקשיים שבהם הוא נתקל, והדבר מביא לו את ברכות ה' במידה מוגדלת, ישועה והצלחה.
ויתקיים אז מה שקראנו בפרשה (בחוקותי) אתמול, "וישבתם לבטח בארצכם", שיהודים ישבו בביטחון בארץ ישראל, "ונתתי שלום בארץ" שהקב"ה יפעל שישרור שלום בארץ הקדושה. "והייתי לכם לאלקים", שהקב"ה יהיה אלוקינו, אלוקי כל בני ישראל בכל מקום בו הם נמצאים. "ואתם תהיו לי לעם", שכל אחד מכם וכולכם וכולנו עם כל אחינו בני ישראל נהיה עמו של הקב"ה, אשר יוציא אותנו בידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה מכל הקשיים ויביא לנו שלום וביטחון בכל הדרוש להם.
ובקרוב ממש יקויים הנאמר בסוף הפרשה שנקראה: "ואוליך אתכם קוממיות", שהקב"ה יוליך כל יהודי ואת כל בני ישראל בקומה זקופה, בראש מורם, בקרוב ממש בגאולה האמיתית, השלימה והמלאה על ידי משיח צדקנו, שיבוא בקרוב ויוציא אותנו מחוץ לארץ ואת בני ישראל הנמצאים בארץ ישראל מן הגלות, ויתקן את כל העולם במלכות שדי, בגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש, אמן כן יהי רצון. עד כאן לשונו הקדושה.

הרב טובי' שי' בלוי קיבל מהמזכירות את שיחת הרבי באידיש בצירוף פתק מודפס במכונת כתיבה, ובו נאמר:
"ב"ה. מצורפת בזה שיחת כ"ק אדמו"ר שליט"א של היום ל"ג בעומר, ויש לפרסמה ככל האפשרי, כמו שהיא, וכן לתרגמה ללשון הקודש. על החתום: מזכירות".

דברי הרבי בשיחה זו עוררו הדים נרחבים ביותר וזכו לביטוי ולהבלטה בכלי תקשורת רבים בארץ ובעולם כולו. בארץ הסתובבו אז אנשי הרבנות הראשית והצבאית וחפשו מקומות לבתי קברות רח"ל.

היתה פניקה גדולה בציבור. אנשים פחדו מהמלחמה שתפרוץ ומתוצאותיה. הרבי דיבר בבטחון על נצחון גדול ולא זו בלבד אלא התנבא ש"הכותל המערבי יהיה בקרוב בידינו". בפרוץ המלחמה, פנה בחור אמריקאי אל הרבי וסיפר שחתונתו נקבעה לעוד שבוע בראץ ישראל וכנראה שיאלץ לדחות את החתונה או לעשותה בארה"ב. תשובת הרבי היתה שהחתונה תתקיים במועד שנקבע ובארץ ישראל וזה יהיה כבר לאחר המלחמה!

מסקנות מהמלחמה

לאחר המלחמה אמר הרבי, שבקריאת התורה של חג השבועות רמוזים המאורעות, בפסוק: "אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים, ואשא אתכם על כנפי נשרים, ואביא אתכם אלי". בפלפול הלכתי עמוק העלה את המסקנה כי למצרים העכשווית דין מצרים הקדומה, מבחינת ההלכה, ובהתאם לכך הסביר את משמעות הפסוקים בהתייחסות למאורעות שאירעו בשבוע ההוא.
הרבי העלה, בין השאר, על נס את האחדות שקדמה והביאה להצלחה באה"ק, ואת תוצאות ההצלחה בכיוון של "ואביא אתכם אלי".
עוד אמר: מסירות הנפש שגילו יהודים בארץ הקודש - אין לה מקור בחישובים הגיוניים מפוכחים, כי אם נובעת היא מעצמותו הפנימית של עם ישראל, של גוי קדוש הרוצה בארץ הקודש.
בהמשך הדברים עמד הרבי על גילוי נוסף של עצמות הנפש היהודית - ההתרגשות וההתעוררות שבפגישה עם הכותל המערבי:אלפים ורבבות התעוררו והתקרבו אל הקב"ה, ואכן אירע כאן "נס" (מלשון התעלות, כלשון הכתוב "הרימו נס"). כשנראה עין בעין כי יש בורא ומנהיג לעולם.

ניצול ההתעוררות

הרבי דרש להשתדל, שההתעוררות של בני-ישראל לתשובה תנוצל לעניינים מעשיים, בקיום המצוות, ואז תהיה נצחית וברת-קיימא ותהווה הכנה קרובה לביאת המשיח:
האחריות והזכות התמידית, המוטלת על כל איש ישראל, לקרב יהודים אחרים ליהדות, קיימת עתה ביתר שאת, ובמיוחד בעניין של הנחת תפילין, שהשעה צריכה לכך, ועדיין יש צורך בסגולה של "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" שלפי חז"ל הכוונה לתפילין.
בהזדמנויות רבות חזר הרבי והדגיש את החשיבות המיוחדת בשעה זו להנחת תפילין ולזיכוי אחינו בני ישראל במצווה גדולה זו, הן כסגולה להצלחת העם והן כנקודת אחיזה להבאת ההמונים לידי התקרבות מעשית ומתמדת אל הקב"ה ואל תורתו ומצוותיו.

כל השנה שלאחר מכן המשיך הרבי לדבר על המצב, לתבוע "שינויים" ולנצל את ההזדמנות. במיוחד בחודש תשרי תשכ"ח שבו השמיע את המאמר ד"ה "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול", בהתוועדות יום שני של ראש-השנה (המאמר הוגה על-ידי הרבי לקראת ראש השנה תשנ"ב - עם סיום שנת "אראנו נפלאות"). ובו מציין הרבי שבנוגע לכמה ענינים התחיל כבר הענין של "יתקע בשופר גדול", "ועל אחת כמה וכמה בזמן האחרון שראו במוחש שכמה וכמה שהיו תחילה במצב של אובדים ונידחים רח"ל התעוררו בתשובה על ידי התקיעה בשופר גדול".

לפעול את שינוי המהות

הרב שמואל אבידור הכהן זכה לשמוע מהרבי דברים נחרצים בנושא זה כפי שהתפרסם ברשימה פרטית מאותה 'יחידות' (שיחות-קודש תשכ"ח עמוד 450 ):
שאלה: מה לכתוב עכשיו בעתון אודות המשך התעוררות מ"ששת הימים"?
הרבי: אני התחלתי בנוגע ל"מבצע תפילין", ובאמת אפשר לפעול הכל, אפילו עניינים הכי קשים...
הרבי: יש לפעול רבות שיהודים יתחילו ללכת בשבת לבית הכנסת, ולא מצד העובדה שהיום שבת לכן צריך ללכת לבית הכנסת, כי זה לא פועל כלום. אצל כולם יש הבדל בין שאר ימי השבוע ליום השבת, אפילו לאלו שהולכים לחוף הים - לוקחים הם אוכל אחר מבשאר הימים ואין זה יום אפור אצלם, משום שהם חשים הרגשה חגיגית במשהו, ואם כן רואים שאף שהוא חש באווירת חג, בכל זאת אינו עושה שאר העניינים. כמו כן ללכת לבית הכנסת משום ששבת היום לא יפעלו עליו כלום.
אלא עצם העניין שהולך לבית הכנסת - בזה עצמו כבר ירגיש עצמו שייך יותר לעם ישראל, ואפילו שלא יתפלל שם כלום, אלא שבמשך הזמן שיהיה שם יאמר לבסוף איזו תפילה קצרה, או פרק תהילים - עד שיתפלל יחד עם כולם.
ולפעמים יאזין לדרשה וזה יפעל שינוי עיקרי בחיים היום-יומיים שלו, וכמו בתפילת שחרית - הכוונה היא לא רק שבשעה שמתפלל יהיה שייך לקדושה, אלא שזה יפעל על כל היום כולו שהנהגתו תהיה באופן אחר.
כך גם עניין הנ"ל יפעל שינוי המהות. כי "ששת הימים" צריך תגובה בדבר עיקרי ושינוי המהות ומסירות-נפש, ואין הפירוש בגוף - אלא כמו שאדמו"ר הזקן מפרש: נפש פירושו רצון וכמו שכתוב "אין נפשי אל העם הזה".
הרבי: התווכחתי עם ראש ישיבה אחד והוא אמר לי - שהשינוי צריך להיות קביעות עיתים לתורה יותר, אך זה לא שייך ל"ששת הימים" (בעיקר). תמיד צריכים להוסיף ולהשתפר בכל העניינים, אלא שכאן צריך להיות שינוי מהותי, שאת זה יביא העניין הנ"ל (והאריך מאוד הרבה בתוצאות הטובות שיהיו מזה).

בכיה לדורות

בד בבד החל הרבי בפעילות נמרצת למען יישוב השטחים ששוחררו במלחמה זו ונגד הכוונה למסרם לגויים. על הדו-שיח שניהל הרבי בנושאים אלה עם אותו עיתונאי מסופר בשיחות-קודש שם:
הרבי: למה מונעים התיישבות בעיר העתיקה? עשו שגיאה בזה שלא שלחו את הערבים. היו צריכים לומר לכל אחד ואחד (מהערבים) אתה חייב מיתה כי הנך מורד, אבל בכל זאת קח מאה ל"י והפעקל [= והחבילות] שלך ולך.
אז, כשהיו באים למצרים ומסתובבים שם, (או לסוריה), והיו מספרים את הטוב שבישראל, שאמת היינו חייבים מיתה אלא שישראל "רחמנים בני רחמנים" הם ולכן הניחו לנו.
אבל עכשיו, שהשאירו את הערבים במקומותיהם, ושם הם מדברים רעות ועוד מעט מגיעים לבחירות, וישראל היא מדינה דמוקרטית, וממילא יתנו להם לבחור, ומי יודע מה יהיה, ובטח יבנו להם במקום החורבות שלהם שיכונים חדשים.
הרבי המשיך ואמר: לא הייתי במצרים ולא דברתי עם נאצר, אבל אני בטוח שאצל נאצר היה מונח בפשטות ("איז געווען אפגעלייגט) שסיני הוא של ישראל, ולא חלם שיקבל זאת בחזרה, וכן אותו דבר בכל העולם כולו, אלא שישראל גופא נתנה מקום לסברא כזאת. וזו שגיאה גדולה אשר אי-אפשר לתקנה, ואם מפני שמפחדים מרוסיה - אז אמריקה צריכה לפחד מרוסיה ולא ישראל.

ראה גם:
"יש לי בארץ אלפי בנים יחידים"
סיפורו של מר ארתור גולדברג, איש השגרירות האמריקאית באו"ם