חיי שרה: קיבוץ גלויות ובנין ביהמ"ק - הסדר בזה וההוראה בעבודת ה'
א. יום השבת הוא "משפיע" וגם "מקבל"1. "משפיע" - שממנו מתברכים כל ימי השבוע שלאחריו, כמאמר הזהר2 "מיני' (מיום השבת) מתברכין כולהו יומין". ו"מקבל" - השלימות דשבת נעשית ע"י העבודה והטירחא דימי השבוע שלפניו - "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת"3, ויתירה מזו - שהוא גם מקבל ומתברך מיום השבת שלפניו, כי זה ששבת "מיני' מתברכין כולהו יומין" - הכוונה היא לכל שבעת הימים הבאים לאחריו (כולל יום השבת)4.
ובשבת זה - מעלה מיוחדת בשני הענינים:
שבת זה הוא שבת מברכים החודש. כלומר, שהוא מברך ומשפיע לשבעת הימים שלאחריו וגם לכל ימי החודש - שלושים יום5. ולא עוד, אלא שהוא שבת מברכים חודש כסלו - חודש השלישי לתשרי, שיש בו מעלה גם לגבי חודש השלישי לניסן (סיון)6.
וגם השבת שממנו מתברך שבת זה הוא יום סגולה [שלכן, גם הברכה שנמשכת מיני' לכולהו יומין שלאחריו היא ברכה נעלית ביותר - יום ההולדת דאדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע, שאז - "מזלו גובר"7, עילוי והוספה בכל עניניו של בעל יום ההולדת (ועד ב"מזל" שלו שלמעלה), ובאופן של התגברות.
*
ב. והנה מכיון שכל המאורעות (שבעולם, ועאכו"כ הענינים הקשורים בתומ"צ) הם בהשגחה פרטית8 - הרי מובן, שכאשר שני ענינים מיוחדים חלים באותו יום9 - וכמו שבת זה, שהוא מתברך מיום ההולדת דאדמו"ר נ"ע, ושהוא מברך את כל ימי חודש כסלו - זה מורה, שיש קשר בין שני הענינים.
וי"ל הביאור בזה:
הנקודה והחותם דחודש כסלו הוא חנוכה10, דמעלת נרות חנוכה על נרות המקדש היא שנרות חנוכה (דוקא) "אין בטלין11 לעולם"12, היינו, שהאור דנרות חנוכה הוא אור נעלה ביותר. וי"ל (מעין) עצמות אור א"ס שלמעלה מהשתלשלות13, שלגבי' ית' - "גם14 חושך לא יחשיך ממך"13.
וזוהי גם השייכות לגאולה העתידה [כידוע15, דשמונה נרות חנוכה הם דוגמת כינור דימות המשיח של שמונה נימין16] - כי הגילוי שיהי' בגאולה העתידה הוא גילוי בלתי מוגבל שאין שייך העלם לגבי', גאולה שאין שייך שיהי' אחרי' גלות17.
וענין זה (כמו כל הענינים דלעת"ל) נעשה ע"י מעשינו ועבודתינו בזמן הגלות18: ע"י הלימוד וההפצה דפנימיות התורה19 שאין עלי' העלמות והסתרים20 - שמעוררת את פנימיות הנשמה, ועד לבחי' איתן שבנשמה, איתן מלשון חזק וקשה, שכל הרוחות שבעולם לא יזיזו אותו ממקומו21 - עי"ז שמעוררים וממשיכים עצמות האור שאין שייך העלם לגבי'.
*
ג. וזהו הקשר דשני הענינים שבשבת זה (שבת מברכים כסלו עם יום ההולדת דאדמו"ר נ"ע):
מעניניו העיקריים של אדנ"ע הוא שייסד את ישיבת תומכי תמימים שמטרתה היא, כמו שביאר בשיחתו הידועה22 בענין "כל היוצא למלחמת בית דוד"23, שתלמידי הישיבה יהיו ה"חיילים" של "בית דוד", שתפקידם הוא ללחום עם אלו "אשר חרפו עקבות משיחך"24. ובהמשך הדברים הוא מבאר25, שאופן המלחמה היא "לא בחיל ולא בכח"26, חיל וכח הם מוסר ותוכחה, "כי אם ברוחי"26 - לימוד והפצת פנימיות התורה.
וזהו הקשר דשני ענינים הנ"ל: ביום ההולדת של מייסד הישיבה, ישנה נתינת כח מיוחדת לכל תלמידיו ותלמידי תלמידיו להוסיף (ובאופן דהתגברות, מזלו גובר) במילוי תפקידם, להאיר את העולם. ועי"ז נעשה הענין דכסלו - גאולה שאין אחרי' גלות ("אינן בטלין").
*
ד. ויש להוסיף, שהקשר דשבת מברכים כסלו (כשחל בכ"ז מרחשון) עם כ"ף מרחשון, יום ההולדת דאדמו"ר נ"ע - מודגשת עוד יותר בשנה זו27:
מזמורי התהלים ליום ההולדת בשנה זו28 הם: מזמור קכ"ו - הסיום והחותם דשנה שעברה29, ומזמור קכ"ז - המזמור דשנה זו שהתחיל ביום ההולדת. והרי בשיעור תהלים דיום הכ"ז בחודש (כפי תקנת כ"ק מו"ח אדמו"ר) - שני מזמורים אלה.
ונקודה נוספת, בתוכנם של המזמורים הו"ע הגאולה - קשר ישיר עם תפקידם של תלמידי בעל יום ההולדת "חיילי בית דוד", כנ"ל בארוכה.
*
ה. והנה שני מזמורים אלו, עם היות שבשניהם מדובר בענין הגאולה, אעפ"כ חילוק ביניהם:
התחלת מזמור קכ"ו הוא "בשוב ה' את שיבת ציון" - קיבוץ גלויות. והתחלת מזמור קכ"ז הוא "ה' גו' יבנה בית" - בנין בית המקדש.
וסדר המזמורים (שגם סדר בתורה הוא תורה והוראה30) - קיבוץ כל ישראל (קיבוץ גלויות) לפני בנין ביהמ"ק - כמו שהי' במשכן (שבו מתחיל הציווי "ועשו לי מקדש"31) ובביהמ"ק הראשון (ביהמ"ק המלא, שלא חסר בו כלום32) וגם בנוגע לעת"ל33 הוא בהתאם לדעת המדרש34 "שאין ירושלים נבנית עד שיתכנסו הגלויות"35.
ואף שבנוגע להלכה יש לכאורה36 פס"ד ברור דהרמב"ם37 (ובמילא - כולל נושאי כליו38) "ובנה מקדש במקומו (ואח"כ) וקבץ נדחי ישראל" - אעפ"כ בנוגע ל"מעשינו ועבודתינו" עכשיו ברוחניות (שעי"ז נעשים הענינים בגשמיות, כנ"ל) יש ללמוד הוראה משתי הדיעות39.
והביאור בזה:
ענין בית המקדש הוא ש(גם) דברים הגשמיים (בדוגמת י"ג וט"ו דברים40 שמהם נעשה המשכן41) נעשים מקדש לו ית'.
וזהו טעם הדיעה "שאין ירושלים נבנית עד שיתכנסו הגלויות" - שבתחילה תהי' יציאת כל ישראל מהגלות, ורק לאחרי זה יהי' ענין נעלה יותר - שגם דברים הגשמיים ייעשו דירה לו ית'.
ועד"ז הוא במעשינו ועבודתינו עכשיו, דלדיעה זו - תחילת העבודה היא לאסוף ולקבץ את כל "ניצוצי חלקי אור הנפש" שנתפזרו "במקומות רבים זרים ורחוקים מאד"42, ורק לאח"ז - ביכלתו לפעול שלימות הבירור וזיכוך בהעולם שמחוצה לו, ביהמ"ק. אבל כל זמן שהוא עצמו לא נתברר בתכלית - אי אפשר לו (לדיעה זו) לבוא לשלימות בירור וזיכוך העולם שמחוצה לו43.
וההוראה מהדיעה שבנין ביהמ"ק קודם לקיבוץ גלויות - דהגם שהסדר בכלל הוא "קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים"44, אעפ"כ יש לפעמים מצב מיוחד, שהעבודה דבנין ביהמ"ק באה לפני העבודה דקיבוץ גלויות. דכאשר בא לידו (בהשגחה פרטית) איזה ענין שצריך תיקון - הרי זה גופא הוכחה שעליו לפעול בזה (אף שהוא עצמו לא נתברר עדיין) 5. 4
ופעולה זו דשלימות בירור וזיכוך העולם שמחוצה לו (בנין ביהמ"ק), ממשכת נתינת כח נוסף46 בעבודתו עם עצמו (קיבוץ גלויות - וכמו שהי' בביהמ"ק השני).
*
ו. ויש להוסיף, דכמו שבנוגע לענינים (דבנין ביהמ"ק וקיבוץ גלויות) כפשוטם, פשטות לשון הרמב"ם היא שבנין ביהמ"ק קודם לקיבוץ גלויות - עד"ז הוא גם בנוגע למעשינו ועבודתינו שבדורנו זה, פשטות ההוראה ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, שהעבודה דבנין ביהמ"ק קודמת להעבודה דקיבוץ גלויות.
כלומר, שבדורנו זה, הנהגה הנ"ל (לפעול בעולם מבלי לחכות עד שיברר את עצמו בתכלית) היא הנהגת הרוב וסדר לרבים - מלבד למיעוט, או רק ליחידי סגולה (שדרשו מהם השלימות בשלימות).
והוראה זו באה במעשה בפועל, מעשה רב47, שכ"ק מו"ח אדמו"ר שלח שלוחים למקומות רחוקים, רחוקים גם ברוחניות, מבלי לחכות עד שיזככו בתכלית ובשלימות את עצמם. והנהגה זו היתה (לא באופן יוצא מהכלל, אלא) בסדר ואופן לרבים.
*
ז. אלא שאעפ"כ (מובן, ו)כל אחד צריך ללמוד הוראה גם "מהדיעה" דקיבוץ גלויות קודם לבנין ביהמ"ק, שהרי התורה כולה היא נצחית.
והביאור בזה: גם בהעבודה עם הזולת (בנין ביהמ"ק) ישנם שני ענינים הנ"ל: (א) ההשתדלות לעזור לו ככל הדרוש - שכל כחות נפשו יהיו מרוכזים יחד ע"י שכולם יהיו חדורים בתומ"צ - "קיבוץ גלויות". (ב) הפעולה שנעשית עי"ז בהעולם כולו, דע"י שניתוסף עוד יהודי אחד שנתקרב לתומ"צ, מקרבים וממהרים את הגאולה (דכל העולם כולו) 8 4- "בנין בית המקדש".
וזוהי ההוראה שלמדים מהדיעה דקיבוץ גלויות קודם לבנין ביהמ"ק:
כוונתו של המשלח נשיא דורנו בשליחת השלוחים למקומות שונים י"ל שהיא, שהשליח יתרכז לפעול, לעזור לאנשי המקום שלשם נשלח - הן לאחב"י הנמצאים שם, שיאיר וישפיע להם ע"י הפצת היהדות והמעיינות, והן לבני נח - להבדיל - ע"י הפצת שבע מצוות דידהו49.
ואף שהשליח צריך לידע פס"ד התורה והודעת התורה - תורת חיים - אודות הפעולה שנעשית עי"ז בכל העולם, שעי"ז מקרבים את הגאולה וכו' - ובפרט שידיעה זו מוסיפה חיות ומרץ בעבודתו - הנה ביחד עם זה עליו לדעת שהענין דקירוב הגאולה הוא "מסובב" ו"תוצאה" מהעבודה שהטיל עליו המשלח. והתפקיד שהטיל עליו המשלח הוא - להתרכז להאיר את המקום אליו נשלח באור התומ"צ.
*
ח. ויהי רצון אשר כינוס השלוחים שליט"א, באופן "דאיש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק"50, יוסיף אומץ בכל אחד מהם במילוי שליחותם, ויתירה מזה - באופן דמוסיף והולך ואור.
ובפרט שלכל אחד מהם ניתנים כחות מיוחדים מהמשלח, דשלוחו של אדם כמותו, ועד כמותו ממש51. ומה שנדרש מהם הוא לנצל את הכחות, לנצל כדבעי52 שכל אחד יאיר את המקום לשם נשלח ע"י הפצת היהדות, התומ"צ, ובמיוחד ע"י הפצת המעיינות.
וכל הוספה בפעולות אלו מקרבת וממהרת את הגאולה (מזמור קכ"ו) ואת הגילוי דבית השלישי (מזמור קכ"ז) - בית נצחי, "מקדש אד' כוננו ידיך"53,
וכתוכן המזמור דעתה דבעל יום ההולדת, שצ"ל אשר הוי' יבנה בית, הוי' ישמר עיר, שכן, "לידידו", "הוא מלך המשיח", "יתן לו הא-ל יתברך כו'" ה"בית" וה"עיר" ובתכלית השלימות54,
במהרה בימינו ממש, בעגלא דידן.
----------
משיחות ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו, ז"ך מרחשון, ה'תשמ"ז. נדפס בסה"ש תשמ"ז ח"א ע' 97 ואילך.
1) להעיר מסידור (עם דא"ח) שער הת"ת (צז, ג ואילך), שכל ענין שבעולם הוא "משפיע".וגם "מקבל".
2) ח"ב סג, ב. פח, א.
3) ע"ז ג, סע"א.
4) ראה לקו"ש ח"ב ע' 592 הע' 9. ובארוכה - שיחת ש"פ בא וש"פ יתרו תשד"מ.
5) כי כסלו דשנה זו הוא מלא.
6) ראה לקוטי לוי"צ אגרות ע' רה וע' ריז. לקו"ש ח"א ע' 75.
7) ירושלמי ר"ה פ"ג ה"ח ובקה"ע שם (וראה שיחת כ"ף מ"ח תשד"מ). וראה לקו"ש ח"ה ע' 86. וש"נ.
8) ראה בארוכה כש"ט (הוצאת קה"ת) הוספות סקי"ט ואילך. וש"נ.
9) להעיר ממ"ש "הילכו שנים יחדיו בלתי אם נועדו" (עמוס ג, ג).
10) להעיר גם מלקוטי לוי"צ שם ע' ריז, שגם שאר הנסים שהיו בכסלו [י"ט כסלו, כ"ט (נר ה' דחנוכה), יו"ד], "המקור והראשון לכולם הוא חנוכה".
11) בלקוטי לוי"צ שם ע' רה, "שהחתונה דמ"ת (שהיתה בסיון חודש השלישי מניסן) לא הי' קיום, כי הלוחות ראשונות לא נתקיימו", משא"כ לוחות השניות שניתנו בתשרי "שהוא אור חוזר, תשובה שלמעלה מעבודת הצדיקים" - "לדבר זה יש קיום לעולם, בנין עדי עד". ועפ"ז יש לבאר השייכות דנרות חנוכה ש"אין בטלין לעולם" לכסלו, חודש השלישי מתשרי.
ולהעיר, שגם הנס דחנוכה - דעיקר הנס הי' שהוחזר להם התורה ומצותי'* (לאחרי שהיונים רצו להשכיחם תורתך כו'), בא ע"י המס"נ שלהם, עבודה מלמטלמ"ע בבחי' אור חוזר**. דעפ"ז יש לומר, שזהו הטעם על זה שנ"ח אין בטלין לעולם - בדוגמת בנין עדי עד דלוחות השניות, שנתינתן היתה ע"י עבודת התשובה. ועפ"ז יומתק יותר הקשר דחנוכה לשלישי מתשרי.
12) רמב"ן ר"פ בהעלותך.
13) ראה תו"א מקץ לד, א. מא, א.
14) לשון הכתוב - תהלים קלט, יב.
15) סה"מ תרכ"ט ע' יא. ובכ"מ.
16) ערכין יג, ב.
17) ראה מכילתא בשלח טו, א. הובא בתוד"ה ה"ג ונאמר - פסחים קטז, ב. ועוד.
18) תניא רפל"ז.
19) ולהעיר, שגם הגילוי דפנימיות התורה הי' בכסלו - חודש השלישי מתשרי. [ולהעיר מהשייכות דתורת החסידות לתשובה - ראה ס' השיחות תש"ב ע' 45 ואילך. לקו"ד ח"ד תשנה, סע"א ואילך].
20) ראה אגה"ק סכ"ו. קונטרס עה"ח פי"ג ואילך. ובכ"מ.
ולהעיר גם מקיצורים לשערי אורה (קיט, ב) ש"וטמאו כל השמנים" הוא "בתורה הנגלית", "ומצאו פך אחד - פנימיות האור".
21) ראה סה"מ תש"ג ע' 74. קונטרס לימוד החסידות פ"ג. וראה שיחת שמח"ת תרס"א דבעל יום ההולדת (לקו"ד ח"ד תשפט, ב. סה"ש תש"ב ע' 144) שזהו ענינם של היוצאים למלחמת בית דוד.
22) נדפסה בלקו"ד שם תשפז, ב ואילך. סה"ש שם ס"ע 141 ואילך.
23) שבת נו, א. כתובות ט, ריש ע"ב.
24) תהלים פט, נב.
25) לקו"ד שם תשפח, סע"ב ואילך. סה"ש שם ע' 143.
26) זכרי' ד, ו.
27) להעיר: (א) שהקביעות דכ"ף מ"ח בשנת ההולדת (כתר"א) הי' ביום ב' פ' ח"ש. (ב) המספר קכ"ז (המזמור שהותחל ביום ההולדת) בריש פרשתנו [וראה בדרושים ד"ה ויהיו ח"ש גו' העילוי דמספר זה].
28) כידוע המנהג לומר הקאפיטל תהלים המתאים למספר שנותיו - מכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר, נדפס בקובץ מכתבים ע"ד אמירת תהלים. אגרות קודש כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ ח"י ס"ע נג. וענין זה שייך גם לאחר ההסתלקות - כמפורש ברשימה שבהערה הבאה. וראה לקו"ש ח"ה ע' 103 ואילך. ח"כ ע' 400. ועוד.
29) להעיר מרשימת כ"ק מו"ח אדמו"ר מכ' מ"ח תש"ה (נדפסה בהוספות לסה"מ פר"ת ע' שנז), ש"כל אחד מכ"ק רבותינו . . יאמר דרוש ע"פ דקאפיטל פ"ד" - דמזה מוכח, שגם הקאפיטל דשנה העברה שייך ליום ההולדת שלאחרי'.
30).ראה של"ה חלק תושבע"פ, כלל לשונות בתחלתו (תב, ב). לקו"ד ח"א ח, א. ח"ד תשמו, א.
31) תרומה כה, ח. וראה רמב"ם ריש הל' ביהב"ח.
32) משא"כ השני שחסרו בו ה' דברים (יומא כא, ב. ירושלמי תענית פ"ב ה"א) והמשכן שנקרא אהל ולא בית (שהש"ר פ"א, טז (ג). וראה תו"א ר"פ ויגש. ובכ"מ).
33) ועפ"ז יומתק, שגם "בשוב ה' את שיבת ציון" (דלשון "בשוב".שייך דוקא כשהיו כבר שם, אלא שגלו וחוזרים מגלותם) הוא לפני "יבנה בית". משא"כ באם נאמר שסדר המזמורים הוא רק במשכן וביהמ"ק הראשון* - יהי' צ"ל שסדר המזמורים הוא רק בנוגע לכללות הענין, קיבוץ ישראל.
34) תנחומא נח יא (בסופו).
35) בעץ יוסף שם מפרש (ע"פ המשך מאמר המדרש) "עד שיבוא הזמן שיתכנסו הגלויות תיכף אחר בנין ירושלים". אבל לפי הגירסא ביל"ש תהלים רמז קמז (הובא בעץ יוסף שם) - כוונת המדרש ב"עד שיתכנסו הגלויות" היא כפשוטה.
36) כי י"ל דהרמב"ם בספרו (הלכות הלכות) פס"ד סדר המוכרח ע"פ הלכה בכל אופן, משא"כ הסדר שיהי' רק אם אכשור דרי ויהי' כלו כל הקיצין לגמרי, שאז יבנה ביהמ"ק מלכתחילה בתכלית השלימות (ע"י כל ישראל וכשכל יושבי' עלי', וכו'), ואכ"מ.
37) הל' מלכים ספי"א. וראה גם שם בריש הפרק "ובונה המקדש (ואח"כ) ויקבץ נדחי ישראל". וראה בארוכה אגרות-קודש דבעל יום ההולדת ח"א ע' שט ואילך.
38) מדלא השיגו עליו, כידוע בכללי נו"כ הרמב"ם.
39) ראה לקוטי לוי"צ אגרות ע' שה. ועוד.
40) ראה לקו"ש חכ"א ע' 153. וש"נ.
41) ומכ"ש המקדש שנבנה מאבנים דומם.(ראה תו"א ר"פ ויגש. לקו"ת ס"פ ברכה. ובכ"מ).
42) לשון אדמו"ר האמצעי בשע"ת בתחלתו.
43) וע"ד המבואר בלקו"ת צו (ח, רע"א) "דלכן אסור לאכול קודם התפלה לפי שהתפלה הו"ע בירור הניצוצות מהמאכל . . ואיך יעלה המאכל והוא עצמו עדיין מקושר למטה".
44) ב"מ קז, סע"ב. וש"נ.
45) להעיר ממארז"ל (עירובין נד, א) חטוף ואכול חטוף ושתי. וראה אגרות-קודש אדמו"ר מהורש"ב נ"ע ח"א ע' רסו. מבוא לקונטרס ומעין ע' 22.
46)להעיר מתו"א בראשית בתחלתו, דע"י מעשה הצדקה "נעשים מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה". ובאוה"ת (בראשית כרך ו' תתרכו, ב) בהערות לשם.
47) להעיר מב"ב קל, ב.
48) ובמכש"כ מזה שאפילו ע"י פעולה אחת "הכריע כו' את כל העולם כולו לכף זכות וגרם כו' תשועה והצלה" (רמב"ם הל' תשובה פ"ג ה"ד).
49) סנהדרין נט, א.
50) ישעי' מא, ו.
51) שו"ת הריב"ש סרכ"ח. ועוד. וראה לקו"ת ויקרא א, ג. ובכ"מ.
52) ראה כתובות סז, רע"א.
53) בשלח טו, יז. זח"ג רכא, א.
54) פי' הרד"ק - בסיום המזמור.