חיי שרה - גאולת רבקה אימנו

מפרש רש"י: "ואבוא היום" - "מכאן שקפצה לו הדרך". כלומר: נס אירע לו לאליעזר עבד אברהם, והוא עשה דרך של 17 יום - ביום אחד, ב"קפיצת הדרך".
ויש לשאול: מה היה הצורך בנס מיוחד זה, ועוד - מדוע סיפר זאת אליעזר?
נאמר במדרש, שרבקה, בהיותה בבית בתואל אביה, היתה "כשושנה בין החוחים". מחד, זקוקה השושנה להגנתם של החוחים הקוצניים, ומאידך, בזכות השושנה מטפח הגנן את כל השטח, ומתוך כך "זוכים" גם החוחים לקבל יחס והשקייה מיוחדת, כך שהם שואבים את חיותם בזכות השושנה.
בשעה שרבקה הגיעה לגיל של שלוש שנים ויום, והפכה להיות ראוייה להינשא ליצחק, הרגיש מיד אברהם בדבר, בעיניו הרוחניות. הוא קרא לעבדו אליעזר וציווהו "אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אשה לבני ליצחק". כל עוד לא הגיעה רבקה לגיל נישואין הרי היא ברשותם של ה"חוחים", ואין בכוחו של אברהם לעשות שום פעולה כדי להוציאה משם, אפילו לא פעולה התחלתית, כמו לשלוח שליח. אך ביום בו הגיעה לגיל המתאים, פקעה שליטתם של ה"חוחים" עליה, ואברהם נחלץ להוציאה מרשותם תיכף ומיד.
לכן גם אירע הנס שאליעזר הגיע אליה בו ביום - כדי שלא להפסיד אף רגע. זו גם הסיבה לכך שאליעזר סיפר לבני משפחתה על קפיצת הדרך שאירעה לו: הוא ידע שלבן ובתואל יבקשו לעכב את עזיבתה של רבקה שהרי היא השושנה המפארת את המשפחה. לכן הוא הוסיף ואמר להם: "ואבוא היום!" כאומר: עליכם לדעת שכל רגע יקר ואין אפשרות להתמהמה, וההוכחה לכך, שהרי אירע לי נס של קפיצת הדרך: "היום יצאתי והיום באתי".