מעלתם של האובדים והנידחים

על הפסוק"תפילה לעני כי יעטוף ולפני ש' ישפוך שיחו" אומר ה"בעל שם טוב", שיש מעלה מיוחדת בתפילת העני. כאשר העני מתפלל - "כי יעטוף" - אינו מבקש אלא דבר אחד בלבד, ש"לפני ה' ישפוך שיחו"; שתפילתו אכן תעלה ותישמע לפני ה'. ואכן, דוקא שברון ליבו הוא הגורם לכך שתפילתו תתקבל לפני ה'. מעלה נוספת ישנה בתפילתו, שכאשר מתמלאת בקשתו, התענוג הנופל אז בחלקו הוא גדול יותר; שוב, דוקא מפני גודל החסרון שהיה לו לפני כן.
זוהי גם מעלתם של ה"אובדים" ו"הנידחים", הפזורים ב"ארצות הגולה" במובן הרוחני - ה"אבודים" מדרך היהדות. עליהם אומר הפסוק "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנידחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים". יהודים הקרובים לעבודת ה' ולתורתו, כאשר הם מבקשים את גילוי אלוקותו של הקדוש-ברוך-הוא מתכוונים הם לדברים חלקיים בלבד, כמו התעוררות גדולה יותר בעת התפילה, התלהבות רבה יותר בלימוד התורה, דביקות מורגשת יותר בקיום המצוות, וכדומה. אבל אותך "אובדים" ו"נידחים", כאשר ה"שופר גדול" של משיח יעורר את נשמתם, לא יבקשו לעצמם דבר. הם יבקשו את ה' בעצמי, כאותו עני שלפני ה' ישפוך שיחו". ואכן, בקשת תתמלא. הם יבואו ו"ישתחוו לה' בהר הקודש בירושלים".