משיח - לב העם

מלך ישראל הוא לב העם. כשם שלא ייתכן קיומו של בעל-חי בלי לב, כך גם לא ייתכן קיומו של עם ישראל בלי מלך, שכדברי הרמב"ם - ליבו לב כל קהל ישראל".
משיח צדקנו מלך הוא, המלך המשיח. נמצא, שקיום עם ישראל תלוי וקשור במציאותו של המשיח.
*
בעת התפילה בחגים ובימים הנוראים, בעת פתיחת ארון הקודש להוצאת ספר התורה, מוסיפים ואומרים תפילה מיוחדת, הכוללת את המלים הבאות:
"ויתקיים בנו מקרא שכתוב: ונחה עליו רוח ה', רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה'".
נשאלת השאלה: הרי הייעוד שבפסוק זה נאמר על המלך המשיח, עליו תנוח "רוח ה', רוח חכמה ובינה...". כיצד, אפוא, יכול כל יהודי - גם הפשוט שבפשוטים - לבקש שיתקיימו "בנו", בכל יהודי ויהודי, כל אותן מעלות העתידות לנוח "עליו", על המלך המשיח?! האין בכך משום העזה?
אלא שבכל יהודי יש ניצוץ מנשמת המשיח. נשמת משיח היא נשמה כללית ובכל יהודי טמון חלק ממנה. על ניצוץ זה, על "בחינת משיח" שבנשמתו, מתפלל כל יהודי ומבקש שיתקיים בה כל מה שנאמר לגבי נשמת משיח הכללית. מבקש הוא כי גם עליה תנוח "רוח ה', רוח חכמה ובינה... ויראת ה'". בכוחו של "ניצוץ משיח" שבו, מסוגל כל יהודי להביא את עצמו לגאולה פרטית, ובכך ליטול חלק בהבאת הגאולה הכללית.
*
בדרך זו ניתן לתווך בין שני מאמרים סותרים:
בתלמוד ירושלמי, במסכת "מעשר שני", מסופר על גוי שחלם כי בלע כוכב. גם פיתרון החלום מובא בגמרא והוא, שגוי זה הרג יהודי, וזאת בהתאם לפסוק "דרך כוכב מיעקב", הממשיל כל יהודי לכוכב. מאידך, במסכת "תענית" שבתלמוד ירושלמי מבואר, שהפסוק "דרך כוכב מיעקב" נאמר על המשיח.
על פי האמור עולים שני הפירושים בקנה אחד, שהרי בכל אחד ואחד מישראל יש ניצוץ מנשמת המלך המשיח.