ימות המשיח

"באותו הזמן לא יהיה שם רעב, ולא מלחמה", מפני "שהטובה תהיה מושפעת הרבה וכל המעדנים מצויים כעפר" (רמב"ם). כאשר לכל אחד יהיה כל אשר יחפוץ, לא תישאר סיבה למלחמה - שמטרתה השגת שלל, רכוש או שטחים. זו היא גם משמעותה של נבואת ישעיהו "וכתתו חרבותם לאיתים... לא ישא גוי אל גוי חרב". כל כלי הנשק והמשחית יושמדו וכל המשאבים ינוצלו למטרות כלכליות.
אלא שהשמדת כלי הנשק מפי "חוסר" במלחמות לא תהיה מיד בבוא הגאולה אלא בשלב מאוחר יותר - בתקופה השניה של ימות המשיח. כך עולה מדברי הרמב"ם, שהגדיר את מצב העולם בתקופה הראשונה לביאת המשיח במלים: "עולם כמנהגו נוהג".

בימות המשיח יראו הכל כיצד מתהווה הבריאה מאין ליש בכל רגע על ידי ה' בעצמו. הכוח האלוקי החבוי בבריאה, מאז בריאתה לפני 5768 שנה ועד היום, יתגלה ויהפוך למוחשי. גם בעיני הבשר שלנו נוכל לראות את הכוח הרוחני-אלוקי שבטבע.

מהו השכר הסופי המוחלט והנעלה ביותר אותו יקבל עם ישראל באחרית הימים?
הרמב"ם סובר שהשכר הסופי יהיה לנשמות בלבד. כלומר, לאחר תחיית המתים, בה יקומו הגופים ויחזרו לחיות, תבוא תקופה נעלית יותר בה יחזרו הגופים לעפר, ואז תזכינה הנשמות בלבד לשכר נעלה יותר, שאין ביכולת גוף גשמי מוגבל לקלוט אותו. וכך מפרש הרמב"ם את מאמר רבותינו זכרונם לברכה - "העולם הבא, אין בו לא אכילה ולא שתיה" - שהכוונה היא לעולם הנשמות שאינן נזקקות למזון.

אחד מיעוודי הגאולה שנאמרו על ידי הנביא ישעיהו, מופיע בפסוק: "והיה אור הלבה כאור החמה".
כלומר, בזמן הזה מקבלת הלבנה את אורה מן השמש, אך לה אין אור עצמי. בזמן הגאולה תתעלה הלבנה ותשווה לאור השמש. אז לא תיזקק עוד הלבה לאור השמש, והיא תאיר מעצמה.
אף ישראל, שנמשלו ללבנה, כמוהם כלבנה. גם כיום כאשר עדיין לא זכינו לגאולה, מאיר כל יהודי באור קדושה מיוחד הנסוך עליו מאת ה' ("השמש"). אלא שאין להשוות את הקדושה המשתקפת בעם ישראל למקור הקדושה עצמו - הקדוש ברוך הוא.

בתפילה נמשלה לסולם, "סולם התפילה". כשם שבסולם ישנן שליבות שעל ידן יכול האדם לעלות ולהגיע למקום גבוה, כך גם עלך ידי התפילה.
באופן כללי נחלקת התפילה לארבעה שלבים ומעלות. השלב הרביעי והגבוה ביותר נקרא "תפילת העמידה" (תפילה שמונה עשרה). בתפילה זו עומד האדם, תוך התבטלות מוחלטת לבורא העולם, כעבד העומד בפני אדונו.
מסיבה זו צריכה תפילה זו להיאמר בלחש, כאות להתבטלות ולהתאחדות בין היהודי לבוראו.

כתב הרמב"ם בהלכות מלכים: "אל יעלה על הלב שבימות המשיח ייבטל דבר ממנהגו של עולם, או יהיה שם חידוש במעשה בראשית. אלא, עולם כמנהגו נוהג".
כלומר, שימות המשיח לא יביאו לידי שינוי מנהגו של עולם. ואם כן, יש לשאול: קביעה זו אינה תואמת כלל למקורות אחרים בתורה, מהם עולה כי יהיו אז נסים ונפלאות, וכפי שאמרו חכמינו זכרונם לברכה: "עתידין אילנות סקר להיות עושים פירות"!
גם בתורה ישנה הטחה "והשבתי חיה רעה מן הארץ" - חיות רעות לא יזיקו. והרי אלו הם ייעודים המהווים שינוי במנהגו של עולם!