א. יום השבת הוא "משפיע" וגם "מקבל"1. "משפיע" - שממנו מתברכים כל ימי השבוע שלאחריו, כמאמר הזהר2 "מיני' (מיום השבת) מתברכין כולהו יומין". ו"מקבל" - השלימות דשבת נעשית ע"י העבודה והטירחא דימי השבוע שלפניו - "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת"3, ויתירה מזו - שהוא גם מקבל ומתברך מיום השבת שלפניו, כי זה ששבת "מיני' מתברכין כולהו יומין" - הכוונה היא לכל שבעת הימים הבאים לאחריו (כולל יום השבת)4.
ובשבת זה - מעלה מיוחדת בשני הענינים:
א. "ויאמר אלקים יהי אור גו'"1 הוא המאמר הראשון2 של המאמרות שבהם נברא העולם בשי"ב, היינו שה"אור" הוא המציאות הראשונה, שברא הקב"ה ביום ראשון, קודם שאר כל הנבראים שנבראו בשאר ימי בראשית3.
וצ"ל: לכאורה הלא אין ענין ומעלת האור במציאותו לעצמו - כל תועלתו וחשיבותו הוא בזה שנבראים זולתו נהנים ממנו - וא"כ למה נברא ה"אור" קודם כל ברואי בראשית? איזו תועלת יש בו בעת שעדיין לא נבראו אלו שיהנו ממנו4?
א. איתא במדרש1: "מתחילת ברייתו של עולם לא הי' קלוסו של הקב"ה עולה אלא מן המים", ולאחרי ש"עמד דור המבול ומרד בו . . אמר הקב"ה יפנו אלו ויעמדו ויבואו אותן שישבו בהן מקודם הדא הוא דכתיב2 ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה".
לפי זה מובן, שמצבו של העולם בהיותו מוצף במי המבול דומה למצבו ב"תחילת ברייתו"3, שאז הי' "כל העולם כולו מים במים"4, שזהו עילוי גדול ביותר - עולם המקלס את הקב"ה (ש"קלוסו של הקב"ה" עולה מן המים דוקא).
א. בפרשתנו מסופר ע"ד שלש מזבחות שבנה אברהם אבינו: (א) ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו1, (ב) ויבן שם מזבח לה' ויקרא בשם ה'2, (ג) ויבן שם מזבח לה'3. וביארו חז"ל4: ג' מזבחות בנה אחד לבשורת א"י וא' לקנינה וא' שלא יפלו בניו. כלומר, שכל אחד מג' מזבחות אלו בנה אברהם לשם ענין בפ"ע5: הראשון, שנבנה לאחר דיבור השם אל אברם "לזרעך אתן את הארץ הזאת"1, הי' "לבשורת א"י".
א. ויש להוסיף בכל זה בקשר ובשייכות להגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו:
מהענינים העיקריים דיעודי הגאולה - ש"לא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך"1, שזהו"ע ד"וירא אליו ה'"2 בתכלית השלימות.
ויתירה מזה: "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר גו'"3 (לא רק "עיני בשר", אלא ה"בשר" עצמו, ו"כל בשר"), שיהי' גילוי אלקות בכל הבריאה כולה - שזהו תוכן הענין דח"י מרחשון, שבכל עניני העולם (עובדין דחול שבחודש מרחשון) יהי' ניכר החיות (ח"י) האמיתי דאלקות.