בראשית

א. יום השבת הוא "משפיע" וגם "מקבל"¹. "משפיע" - שממנו מתברכים כל ימי השבוע שלאחריו, כמאמר הזהר² "מיני' (מיום השבת) מתברכין כולהו יומין". ו"מקבל" - השלימות דשבת נעשית ע"י העבודה והטירחא דימי השבוע שלפניו - "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת"³, ויתירה מזו - שהוא גם מקבל ומתברך מיום השבת שלפניו, כי זה ששבת "מיני' מתברכין כולהו יומין" - הכוונה היא לכל שבעת הימים הבאים לאחריו (כולל יום השבת)⁴.
ובשבת זה - מעלה מיוחדת בשני הענינים:

א. "ויאמר אלקים יהי אור גו'"¹ הוא המאמר הראשון² של המאמרות שבהם נברא העולם בשי"ב, היינו שה"אור" הוא המציאות הראשונה, שברא הקב"ה ביום ראשון, קודם שאר כל הנבראים שנבראו בשאר ימי בראשית³.

וצ"ל: לכאורה הלא אין ענין ומעלת האור במציאותו לעצמו - כל תועלתו וחשיבותו הוא בזה שנבראים זולתו נהנים ממנו - וא"כ למה נברא ה"אור" קודם כל ברואי בראשית? איזו תועלת יש בו בעת שעדיין לא נבראו אלו שיהנו ממנו⁴?

א. איתא במדרש¹: "מתחילת ברייתו של עולם לא הי' קלוסו של הקב"ה עולה אלא מן המים", ולאחרי ש"עמד דור המבול ומרד בו . . אמר הקב"ה יפנו אלו ויעמדו ויבואו אותן שישבו בהן מקודם הדא הוא דכתיב² ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה".
לפי זה מובן, שמצבו של העולם בהיותו מוצף במי המבול דומה למצבו ב"תחילת ברייתו"³, שאז הי' "כל העולם כולו מים במים"⁴, שזהו עילוי גדול ביותר - עולם המקלס את הקב"ה (ש"קלוסו של הקב"ה" עולה מן המים דוקא).

א. בפרשתנו מסופר ע"ד שלש מזבחות שבנה אברהם אבינו: (א) ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו¹, (ב) ויבן שם מזבח לה' ויקרא בשם ה'², (ג) ויבן שם מזבח לה'³. וביארו חז"ל⁴: ג' מזבחות בנה אחד לבשורת א"י וא' לקנינה וא' שלא יפלו בניו. כלומר, שכל אחד מג' מזבחות אלו בנה אברהם לשם ענין בפ"ע⁵: הראשון, שנבנה לאחר דיבור השם אל אברם "לזרעך אתן את הארץ הזאת"¹, הי' "לבשורת א"י".

א. ויש להוסיף בכל זה בקשר ובשייכות להגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו:
מהענינים העיקריים דיעודי הגאולה - ש"לא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך"¹, שזהו"ע ד"וירא אליו ה'"² בתכלית השלימות.
ויתירה מזה: "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר גו'"³ (לא רק "עיני בשר", אלא ה"בשר" עצמו, ו"כל בשר"), שיהי' גילוי אלקות בכל הבריאה כולה - שזהו תוכן הענין דח"י מרחשון, שבכל עניני העולם (עובדין דחול שבחודש מרחשון) יהי' ניכר החיות (ח"י) האמיתי דאלקות.