על מושבה חקלאית ציונית בישראל ומקצועות מסורתיים

המושבה הינה אחת מצורות ההתיישבות הנפוצות ביותר בתולדות ישראל.

מדובר על התיישבות כפרית פרטית, שמקורה במושבות היהודיות החקלאיות באימפריה הרוסית במאה ה-19.

בישראל, צורת ההתיישבות הזו החלה בשלהי המאה ה-19, עם פתח תקווה שקרויה עד היום "אם המושבות", ועד קום המדינה הוקמו כ-60 מושבות בישראל.

במאמר שלפניכם נדון במושבות חקלאיות ציוניות בישראל ובמקצועות המסורתיים שהיו ועודם קיימים בהן.

 

הרעיון מאחורי המושבות החקלאיות על רגל אחת

עם תחילת העלייה לישראל בשלהי המאה ה-19, שהייתה בעיקרה עליית מזרח אירופה, הוקמו בישראל מספר רב של מושבות, כשהראשונה ביניהן הייתה פתח תקווה, ובנוסף אליה גם ראשון לציון, זכרון יעקב, ראש פינה ועוד. המתיישבים ביססו לעצמם חיים המושתתים על עבודה חקלאית ומקצועות מסורתיים. כלומר בשנים אלו, אנשי מקצוע כמו רפתן בראש פינה או נגר בראשון לציון היו פופולריים במיוחד. הרעיון היה ליצור חיי יצירה והתיישבות בארץ ישראל, אשר מבוססים על עבודה חקלאית וחיים כפריים, בדומה לאופי החיים של עולים רבים בארצות המוצא שלהם.

 

הפן הכלכלי של המושבות

בארץ ישראל של שלהי המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, שלטה האימפריה העות'מנית, ומשנות ה-20 ועד קום המדינה שלט בית המלוכה הבריטי באמצעות המנדט. אולם, התנאים בארץ ישראל לא היו כפי שאנו מכירים כיום, מן הסתם. תנאי הקרקע ומזג האוויר היו קשים, הייתה עוינות כללית מצד השלטון העות'מאני, וכל אלו הקשו על ההתנהלות הכלכלית של המושבות החקלאיות בישראל. חלק מן המושבות הסתייעו בתרומות וניהול של הברון רוטשילד, שהיה נדבן יהודי ידוע אשר לקח תחת חסותו מספר רב של מושבות. הוא השקיע כספים רבים בפיתוח המושבות מבחינת תשתיות, ציוד, ועוד, ולמעשה השקעה זו סייעה למושבות רבות להמשיך ולהתקיים.

 

המושבות החקלאיות לאחר קום המדינה ועד היום – על רגל אחת

כאמור, עד קום המדינה הוקמו למעלה מ-60 מושבות בישראל, אולם לא כולן המשיכו להתקיים עד 1948 ולא כולן המשיכו להתקיים עד היום. מדינת ישראל התייחסה אל המושבות החקלאיות כרשות מקומית, כלומר כמועצה מקומית או עירייה, ולא כמושבה חקלאית.

חלק מן המושבות ממשיכות להתקיים בצורה דומה ומבוססות על עבודה חקלאית (אך לא רק), כמו מצפה, מנחמיה ועוד, וחלק מן המושבות התפתחו לכדי ערים גדולות, וחלקן אף הפכו לערים הגדולות ביותר בישראל, כמו פתח תקווה, ראשון לציון, נתניה ועוד.

כך או כך, המושבות השונות נפתחו אל אורח החיים המודרני בצורה כזו או אחרת. ישנן מושבות ששמרו על צביון החיים החקלאי שלהן ועל המקצועות המסורתיים כמו רפתן, מגדל תבואה, נגרים ועוד, וחלק מהן נפתחו משמעותית לאורח החיים המודרני עד לכדי רמה שכלל אינן מושבות חקלאיות יותר, כשהדוגמה המובהקת לכך הן הערים ראשון לציון ופתח תקווה, שהינן מהגדולות ביותר בישראל.